מבחנים זה טוב או רע? על בחינה והערכה

בוקר טוב
ידיד נעים נפש ואידיאליסט לא קטן התאבל באוזני על גורלו המר כמורה לכיתה ג', המנסה להעביר לחניכיו את תחושת הקדושה האינטימית שהיא עבורו התפילה, ושומע מהרב בבית הספר ש"אם לא תעשה להם על זה בוחן, הם לא יקחו את זה ברצינות".
אכן, הרב צודק- ילדים לומדים מהר מאד שבלי מבחן זה לא רציני.

הערכה היא התנהגות אנושית יומיומית
בחינות הן חלק מהחיים של כולנו. אנחנו נבחנים בכל יום מול הילדים שלנו, הלקוחות שלנו, המעסיקים שלנו והשכנים שלנו. הערכה היא התנהגות אנושית שכיחה, אותה אנחנו מכירים היטב. כמעט אין רגע בחיינו שבו אין אנו נבחנים: כאשר עובר אורח ברחוב סוקר את גופנו, כאשר השכנים מתבוננים בדגם של המכונית שקנינו, כאשר הילדים ממרים את פינו ומחכים לראות כיצד נגיב. לא אשכח את אותו היום, בזמן שהייתי רכז של חוגי הסיירות בירושלים, ומיינתי מועמדים לתפקיד מד"ץ על מיומנויות הניווט שלהם. כאשר הגיע תורם של תלמידי בית הספר הניסויי בירושליים להיבחן, היה לחלקם קושי אמיתי לקבל את המציאות המוזרה הזו בה אני (איש חביב וידידותי בדרך כלל) מסרב לסייע להם ורק צועד מאחור בפנים חתומות. הבחינה פגעה ברגשותיהם. והרי איננו רוצים במצב כזה, לא?
על פי רוב, כאשר אנחנו מעוניינים ללמוד דבר מה ומוכנים לשלם על כך כסף טוב (למשל כאשר אנחנו לוקחים קורס יקר ללימוד שפה זרה) יראה לנו הגיוני מאד לדרוש מבחן מסכם שיבהיר לנו עד כמה הצלחנו. המבחן יהיה בשבילנו ולמעננו.

ברור, אם כן, שיש להכשיר את ילדינו להתמודד עם בחינה. בחינה והערכה צריכים להיות חלק מתהליך הלמידה, המבהיר לנו בסוף היום האם הצלחנו במה שרצינו להשיג.
דא עקא, שהמצב היום בבתי הספר הוא כזה, שהמבחן משרת מטרה אחרת בתכלית: הוא אמור לספק את הסיבה ללמידה. הוא השוט בידי המורה המשמש אותו לאיים על התלמידים על מנת שילמדו. זה, כמובן, נורא ואיום כי זה מחסל את הסיכוי שהילדים יפתחו מוטיבציה פנימית ללמידה. היעדר מוטיבציה פנימית מוליד שני נזקים מרכזיים: הנזק הפחות הוא בזה שהלמידה תהיה לא יעילה (ולו בגלל שכעת יש לתלמידים וגם למורים אינטרס מובנה ללמוד וללמד כמה שפחות). הנזק החמור יותר הוא בזה שהתלמידים לומדים ערך משמעותי: שלמידה היא עול כפוי, ופשוט "לא כיף".

מהו מבחן ומהי הערכה?
מבחן הוא אמצעי אחד מתוך רבים להערכת יכולות, מבנה אישיות, אמונה ודבקות בערכים ועוד. הוא יכול להכיל שאלות מסוגים שונים, מן הפתוחות ביותר ועד לסגורות. הוא יכול להכיל מטלה או פרוייקט שיש לתעד, הוא יכול להיות הפקה של אירוע או יצירה של חפץ מסוים, או עמידה בהישג ספורטיבי. ניתן לבחון ולהעריך במדיומים שונים: בכתב, בעל פה, אל מול מחשב, באולם הספורט, בסדנאת האומנות, ברשת האינטרנט.
אבל מבחן הוא לחלוטין לא דרך ההערכה היחידה:
- הערכה יכולה להיות על ידי אנשים שונים: הערכה עצמית, הערכת עמיתים, הערכת כפיפים, הערכת מנהלים, או הערכה של מעריך מקצועי שזהו תחום התמחותו.
- הערכות אלה יכולות להיות קצרות טווח וממוקדות, או סיכום של תהליך ארוך וממושך, או חלק בלתי נפרד מכל פעולה.
- הן יכולות להיות גלויות או אנונימיות, במפגש פרטי או בקבוצה, תלוי הסכמה (של המוערך) או בלעדיה.
- ההערכה יכולה להיות בצורת ציון, או בצורת מסר מילולי בעל פה או בכתב. היא יכולה לכלול תיאור של השורה התחתונה, או גם פירוט של התהליך שקדם לה ושיפוט (או אי שיפוט) של אותו התהליך. היא יכולה להיות סגורה וחד משמעית, או להיות פתוחה ולהעלות שאלות.
- הערכה יכולה להיות "מסכמת"- כלומר כזו שבאה בסוף מעשה ובוחנת את מידת ההצלחה, או "מעצבת"- כלומר כזו שבאה בנקודות ממתאימות במהלך העשיה, ומסייעת לכוון אותה בצורה מיטבית.
- ניתן להשוות את תוצרי ההערכה של חברי הקבוצה ולדרג אותם זו מול זה. לעומת זאת ניתן לחשוף את תוצרי ההערכה לעיניו של המוערך והמעריך בלבד. במקרים של הערכה אוטומטית או אנונימית (גם מצד המעריך וגם מצד המוערך) יכולה להיות ההערכה גלויה רק למוערך, ואפילו לא למעריך.
- ההערכה יכולה להיות על פי קריטריונים אחידים, והיא יכולה להיות לחלוטין אישית, על פי קריטריונים אישיים.
- יש הערכה של מידת ההצלחה (למשל באחוזים), ולעומתה יש הערכה של שליטה (mastery) המוציאה שורה תחתונה אחת של עובר\לא עובר. הערכת שליטה יוצאת מתוך פילוסופיה של אי השוואה והפחתת תחרות מיותרת, משום שהיא בעיקר נותנת למוערך תשובה פשוטה לשאלה: "האם עמדתי במשימה?".
- ניתן לבחור מדדים שונים להצלחה: זיכרון של מידע, פיצוח חידה, מידת שיתוף הפעולה עם חברים, הנהגה של קבוצה להישג, מציאת דבר מה חדש, שמירה על עניין, ועוד.

לכל תלמיד ותלמיד סגנון פעולה ולמידה משלו, וגם סגנון בחינה והערכה משלו. כל אחד מאיתנו יודע שהוא מצליח להוציא את המיטב שבתוכו בתנאים מסוימים טוב יותר מאשר באחרים.
הבה נשאל את עצמנו- מה מכל העושר הזה בא לידי ביטוי אצלנו בכיתות? כמה מגוונת שיטת ההערכה המקובלת? עד כמה היא מותאמת לתלמיד ולסוג הספציפי של היכולת אותה הוא נדרש ללמוד?

שאלת מליון הדולר
אה, נו, אז מה אפשר לעשות אחרת? אפשר ואפשר.
ראשית, אין שום סיבה אמיתית להכניס את הנושא המורכב של בחינה אל עולמם של הילדים בכיתות הנמוכות. ילדים אלה הרי כל כך חדורים מוטיבציה לחקור, וגם מוטיבציה לרצות את המבוגרים, שאין שום צורך להמציא עבורם סוגים חדשים של תמריצים חיצוניים (מה גם שמחקר מוכיח שתמריץ כזה אפילו מזיק ומעקר את כוחה של הסקרנות הטבעית).

שנית, יש להשתמש בהערכה כוללת, מקיפה, אישית ומילולית, על מנת להבהיר לילד שמדובר כאן על איכפתיות אמיתית. הערכה כזו דורשת ליווי אישי, ומאמץ גדול (ניתן לחוש בזאת כשרואים את הטירוף האוחז לקראת סוף השנה את המורים במערכות בהן נהוג לרשום משוב מילולי על כל ילד וילד). יש לזכור שמשוב מעמיק הנוגע גם לתכונות אופי ולאספקטים שונים בחייו של המוערך הוא עניין עדין ומורכב, שיש להיזהר בו, ולשקול להימנע ממנו מכל וכל אם מי שאמור לקבל את המשוב אינו מסוגל או אינו רוצה בו.

שלישית, אם כבר חייבים להיבחן, יש להכשיר לכך את הילדים! אין זה מספיק לנחות עליהם בכיתה א' או ב', ולומר להם: "מעכשיו אנחנו עורכים מבחנים". בחינה היא מיומנות מורכבת שיש ללמוד אותה. התוצאה הצפויה של אי הכנה בכניסה לעולם המבחנים היא התופעה המוכרת של "חרדת בחינות" ההופכת במקרים מסוימים לפוביה הנמשכת שנים רבות ואף חיים שלמים.
הכיצד מכשירים להיבחן? מתרגלים! מסבירים את הגיון שמאחורי הבחינה, מראים שישנם סוגים שונים של בחינות והערכות. מראים תוצרי ההערכה השונים שניתן לקבל, ואת השימושים השונים שניתן לעשות בהם. נותנים לילדים לכתוב לעצמם מבחנים, ולהעריך את עצמם. נותנים להם לבחון האחד את השני. לא פחות חשוב- מלמדים אותם את המיומנות העדינה של המשוב, ההקשבה לזולת, והדיבור המדויק היודע להציב בפניו מראה מבלי לפגוע.
מתקדמים בהדרגה- בתחילה בוחנים בעל פה ובלי רישום של ציונים, ורק אחר כך מתקדמים עד למבחנים בתנאים קשוחים ומגבילים. מתחילים בבחינת ההתנהגות והביצועים, ורק אחר כך מעמיקים חפור אל תכונות האופי וההרגלים.
כאשר המערכת מאפשרת לילדים לבחור לעצמם נושאי לימוד, המצב הוא פשוט יותר, משום שאז קל להסביר מדוע הבחינה היא למעשה אינטרס של הילד עצמו. הוא זה שירצה לדעת עד כמה הוא התקדם ביחס ליעדים שקבע לעצמו. במקרים אלה סיכוי סביר שילדים שונים יבחנו על נושאים שונים בדרכים שונות, ועל כן הקושי הגדול והחרדות המצורפות למילה "בחינה" יתפוגגו מאליהן.
ובניין ציון ננוחם