הבלוג של יוסי המורה

הבלוג של יוסי המורה

יום רביעי, 18 ביוני 2008

טיוטא לעקרונות מבניים לבית הספר החדש שלנו במזרח חבל לכיש

זהו ניסוח ראשון של מחשבות שעלו לי בראש. זו אינה פרוגרמה חינוכית (שהרי אם אציע כזו אני סותר את העקרונות המופיעים כאן על כך שאסור להצניח עקרונות כאלה). זהו תיאור של המציאות שלנו היום, על פי מה שאנו יוצרים בשטח: מציאות שבה הורים מקימים עמותה, ולוקחים אחריות על החינוך של ילדיהם ועל הקהילה שבתוכה החינוך הזה מתרחש. חשוב גם להדגיש שזהו מצע לדיון, ואפילו באותו הרגע שפרסמתי את זה כבר ראיתי כמה דברים שהייתי כותב אחרת.
אז הנה זה, בלי הקדמות נוספות:

בית ספר "קשת לכיש":
עקרונות ליצירת מודל פדגוגי
הנחות יסוד מבניות
[1]

- בית הספר כזירת מפגש: בית הספר הוא זירת מפגש, בה מעורבים ילדים, צוות (מורים, מחנכים, מנהלים, אנשי ניהול, מדריכים), הורים (המאוגדים בעמותת חק"ל), קהילות מזרח לכיש (הישובים), המדינה ומוסדותיה (מועצת לכיש ומשרד החינוך).
- ריבוי השפעות: לכל אחד מהמעורבים השפעה מסוימת על בית הספר, בכלים הנתונים לו.
- ריבוי נקודות מבט: לכל אחד מהמעורבים מטרות מעט שונות, ותמונה מעט שונה בדבר התפקיד של בית הספר.
- הצורך ב"כללי משחק" מוגדרים: רק "הפרדת רשויות" ושמירה על "איזונים ובלמים", לאור "כללי משחק" מוסכמים מראש, תאפשר שמירה על מנגנון בית ספרי חי, מתחדש, המסוגל להתאים את עצמו למטרות (ולא מנגנון ההופך את עצמו למטרה בפני עצמה, על ידי קיבוע מסורות, קידוש תנאים ונוחות, ניפוח בירוקרטיה, חשיבה טכנוקרטית, פחד משינוי, וכל מה שממשיך ומכשיל כל ניסיון רפורמה במערכת החינוך).
- הנהגה ודיאלוג: גמישות, התקדמות, שיפור והתאמה לתנאי מציאות משתנה הם תנאי להצלחה של מוסד חינוכי כיום. היכולת לעשות זאת תלויה בכוחה של הנהלת המוסד לגלות מנהיגות ולהוביל מדיניות עקבית, תוך דיאלוג עם התלמידים, הצוות, ההורים, הקהילות, המועצה ומשרד החינוך.
- תהליכיות: אסטרטגיות פדגוגיות, מסורות ארגוניות ונורמות חינוכיות הן תוצר של הבשלת תהליכים, ולא של הצנחת עקרונות מלמעלה (לא מצד משרד החינוך, לא מצד הקהילה או מצדו של אף שותף ביצירה הזו). על מנת ליצור תהליך חי ופורה, שיהיה גם מודל טוב ממנו ילמדו ילדינו כיצד לנהל דיון מועיל בחברה דמוקרטית, יש לקיים שיח שוטף, מכבד, ממוקד ויעיל. בשיח הזה יש מקום לכל קול להישמע מתוך נחת, הקשבה אמיתית, והומור, אולם בסופו של דבר עליו להוביל לעבר שינוי ושיפור של ממש ברוח של הסכמה, ואם צריך- גם תוך התנגדויות.

כללי
הגבלת זכות כללית:
אסור לאף אדם (כולל הילדים) לפגוע באף אדם אחר או בעצמו בכל צורה: אסור לפגוע בגופו, בנפשו, ברכושו, באמונותיו. אסור להשפילו, להקטינו, לזלזל בו, למנוע ממנו טובות, לקפח את זכויותיו.
יוצא הדופן היחיד לכלל זה הוא כאשר יש צורך למנוע פגיעה באדם, ולשם כך יש לפגוע בחופש של אדם אחר.

חובה כללית:
חובה על כל אדם (כולל הילדים) לעמוד בהתחייבויותיו, באופן מיטבי, ככל יכולתו.
חובה על כל אדם לציית לחוקי המדינה

הילד
לכל ילד הזכות לצמוח ולהתפתח בדרכו המיוחדת בתוך מסגרת תומכת, יציבה, בטוחה ומוגנת.
לכל לילד זכות לקהילה בעלת תרבות וערכים בעלי משמעות.

הצוות
זכות:
לכל איש צוות הזכות לצמוח ולהתפתח בדרכו המיוחדת בתוך מסגרת תומכת, יציבה, בטוחה ומוגנת. לזכות לטיפוח אישי ומקצועי, תנאים הוגנים ושמירה על זכויותיו כעובד.
לכל איש צוות הזכות להשמיע את קולו המקצועי והאישי לטובת קידום מטרות בית הספר.

חובה:
על כל איש צוות להגן על זכויות הילדים, ולטפח את הסביבה והנורמות אשר יגנו על זכויותיהם, ולהתריע על כל סכנה של פגיעה כזו.
על איש הצוות לספק לילדים סביבה עשירה בגירויים איכותיים מסוגים שונים, המתאימים לילדים.
על איש הצוות לטפח כל ילד כאינדיבידואל, לייעץ לו, לתת לו קול ומושגים על מנת לבטא את עצמו, ולסייע לו לצמוח.
על איש הצוות להיות הנציג המרכזי של טובת הילד כאינדיבידואל, לפי ראות עיניו המקצועית, כלפי הילדים, שאר הצוות, ההורים, הקהילה ומוסדות המדינה.

ההורים
זכות:
להורים יש זכות לחנך את ילדיהם לערכים הטובים בעיניהם (הדרך הטובה ביותר להיווכח שערכים אלה טובים בעיניהם היא לראות כיצד ערכים אלה מוגשמים בחייהם).
להורים שמורה הזכות להשפיע על בית הספר על מנת להבטיח שחינוך ילדיהם יתאים לערכים אליהם הם מחנכים בבית. השפעה זו תתבצע באמצעות המוסדות המתאימים: בית הספר, ועמותת ההורים.
להורים זכות להעשיר ולהעצים את מרחב הגירויים והאפשרויות המוצעות לילדים בבית הספר, בדרך של תרומה חומרית, מקצועית או פדגוגית, בתיאום ובבקרה של צוות בית הספר.
קולות שעלו מתוך דיונים בין ההורים:
עקרונות אלו אינם מנוסחים ככללים משפטיים, אלא הם ביטוי לרחשי לב המבקשים להבשיל לכדי מעשים. למעשה הם תוצר של סיכום דברים שאמרו חלק מההורים על חוויות אישיות שלהם כתלמידים בבית הספר. יש לראות בהם בסיס לדיון:
· שילוב מלא של ילדים עם קשיים, גם מבחינת הילדים עצמם, וגם מבחינת הסביבה שלומדת להתמודד עם השונה. יש צורך לבנות את המערכת עצמה כך שתתאים לכל ילד, וגם לכאלה עם צרכים מיוחדים.
· כיתות קטנות שתאפשרנה יחס אישי לתלמידים.
· לימוד רלוונטי ומחובר לחיים של התלמידים והמורים.
· מודל "התלמיד החכם": קבלת "אוצר הספרים" (ספריה) כחוויה מזמינה ולא מרתיעה, אהבת הקריאה והדיון.
· עושר תרבותי הבא לידי ביטוי בעושר גירויים כמו: חדר מוסיקה עשיר, חוגים רבים.
· חיבור היסטורי ותרבותי לעם ולחברה, אהבת התנ"ך.
· יציאה לטבע: חשיבותה של ההערכה והשימור של כל הבריאה, אקולוגיה ומחיזור. פעילויות מרובות מחוץ לכיתה, בכרם, ביער, על הגבעה ובערוץ הנחל.
· למנוע למידה בתנאים של חרדה, על ידי הימנעות בהגדרות "קשות" של הצלחה וכישלון מן ההתחלה. ויחד עם זאת:
· הקפדה על מקצועות הליבה.
· חתירה למצוינות אישית. ופתיחת אפשרויות לעתיד.
· למידה חושית, מוכוונת עשיה. לעשות על מנת להבין. להמתין לבשלות לפני שקיעה לדיונים אינטלקטואליים.
· דיפרנציאציה אישית בלמידה: גם בקצב, ובמידת האפשר גם בתחומי העניין ובאמונה הדתית.
· הערכת כל אדם, והחיבור האנושי מתוך כבוד.
· להוציא את הטוב מתוך הגישה האנתרופוסופית: עדינות מודעת, בקרה על כמות ועוצמת הגירויים שמקבל הילד, שימוש בחומרים מוחשיים ובעיקר טבעיים, אותם יש להכיר מקרוב ולמשש ביד.
· ללמד איך ללמוד- איך לתכנן פרויקט, איך להוציא תכנון לפועל. זה דורש רפלקטיביות, תחקור עצמי המתבסס על תיעוד, ולמידה מתוך טעויות.
· קבלה ועידוד של התנסות ומוכנות לטעות. זה תלוי ב:
· הערכה שאינה תחרותית ומשתקת ומבוססת ציון אלא הערכת מעצבת, עשירה, רבת פנים (הערכת מורים, הערכת עמיתים, הערכה עצמית), הבוחנת כיצד אני מתקדם אל מול עצמי ולא אל מול האחר.
· טיפוח אוטונומיה- לעזור לתלמידים להתמודד עם השאלה "מה אני רוצה?", ולפתח תחומי עניין.
· טיפוח הקבוצה- מתן שעות חברה רבות, על מנת לרווח את המערכת ולאפשר למידה חברתית, גופנית, ואישית, ולא רק אינטלקטואלית קבוצתית.
· ליווי אישי- לאפשר מפגש קבוע בין כל ילד ובין מבוגר שיהיה המלווה האישי שלו.
· איכות הצוות: ההשקעה הטובה ביותר של כספי המערכת. הדבר החשוב ביותר.

הקהילה
זכות:
לקהילה יש זכות להנציח את ערכיה באמצעות חינוך. זכות זו מושתתת על כך שערכיה מהווים מציאות חיים של חברי קהילה אשר בחרו באופן חופשי להשתייך אליה, ונתנו לאותם ערכים ביטוי על ידי מוסדות דמוקרטיים.
לקהילה זכות להיות מעורבת בבית הספר באמצעות מוסדותיה, תוך תיאום ובקרה של צוות בית הספר.
עקרונות קהילתיים:
קהילות מזרח חבל לכיש, באמצעות עמותת חק"ל, התאגדו על מנת לקיים בבית הספר את העקרונות הבאים:
- מוסדות העמותה יהיו ביתם המשותף של תלמידים ומורים שומרי מצוות וחילונים, יחנכו לאורחות חיים אלו בצורה מאוזנת, ולא ישאפו לשנותם.
- מוסדות החינוך יאפשרו לכל תלמיד ומורה לקיים את אורח חייו לפי בחירתו ובחירת משפחתו, ללא כפיית אורח חיים.
- בין התלמידים במוסדות החינוך יהיו לפחות 25% שומרי מצוות, ולפחות 25% חילונים.
- מוסדות החינוך ישאפו לקיים יחס חניכה גבוה.
- מוסדות החינוך ישאפו להיות מעורבים בקהילות האזור, ויציעו להורי התלמידים להיות מעורבים בפעילותם. - תכני שימור סביבה ישולבו בתוך תוכנית הלימודים, ומוסדות החינוך יממשו עקרונות של שימור סביבה.
עמותת חק"ל פועלת לשם כך בתיאום ובשיתוף עמותת "קשת", ובית הספר על פי עקרונותיה בשיתוף דתיים וחילונים.
עקרונות נוספים יכולים להתקבל באסיפה רשמית של עמותת חק"ל.

מוסדות המדינה
זכות:
למדינה זכות להנציח את ערכיה באמצעות חינוך. זכות זו שמורה לה מכח החוק. המדינה מביאה את ערכיה לידי ביטוי בתוכנית הליבה, ובאמצעות הפיקוח הממלכתי.
המועצה היא הגוף המנהל את בית הספר מבחינה ארגונית.
בית הספר יחנך את תלמידיו להיות אזרחים נאמנים של מדינת ישראל, הגאים בלאומיותם ומחויבים לשמירתה ופיתוחה.

[1] הנחות אלה נכתבו ברוח קהילתנית ליברלית, שאינה מתמקדת בשאלות מהו ה"נכון" או ה"אמת", אלא מתארת את המנגנון הנכון ביותר להכריע בשאלות אלה

אין תגובות: