הבלוג של יוסי המורה

הבלוג של יוסי המורה

יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

הידד להקצנה הדתית

לאחרונה אנו רואים מגמה מטרידה של התחזקות מגמות קיצוניות בציבור הדתי. כולם מדברים על זה, אז כנראה שזה נכון. כולנו שומעים בחדשות על הפרדות בין נשים לגברים שפעם הכרנו בבתי כנסת ובבריכות, ועכשיו הגיעו לגני ילדים ואפילו חנויות מכולת ורחובות.
כולנו שומעים על הזובור שהרבנות מנסה לעשות לרבני צוהר (וכנראה מקבלת אותו חזרה כבומרנג).
אבל אני, מה אני מבין. הרי לא באתי מתוך החינוך הדתי-אורתודקסי. לא מזמן ישבתי בפגישה עם כמה אנשים המכירים את המגזר מבפנים. אנשים אלה, חברים שלי במקרה, גדלו בחינוך האורתודוכסי. נכחתי בחדר כאשר הם ניסו לבדוק אפשרויות לתנועות נוער לילדים שלהם, ולא האמינו מה קרה לבני עקיבא "שלהם", או לתנועת הצופים הדתיים.
כמתבונן מן הצד אני חייב להגיד שהייתי אופטימי למדי. לתפיסתי אנחנו, הומניסטים שכמונו, חייבים להמשיך ולהאמין ברוח האדם.
רוח האדם לעולם תתמרד מול דיכוי. רוח האדם לעולם לא תקבל על עצמה עוד ועוד שליטה זרה ושרירותית. הסגירות הזו הביאה לאורך ההיסטוריה הקרובה והרחוקה את המהפכות העממיות. שוב ושוב מוצא הרודן את סופו בכיכר, או בבית המשפט של המהפכה.
כך גם נולדה תנועת החילוניות היהודית הגדולה באירופה של המאה ה-19. מתוך הסגירות והקיפאון של הגטו מתוך "מעי אותיות מתות" פרצו החוצה צעירים יהודים שצמאו לידע, להשכלה, לחופש.
טעות מקובלת מאד חוזרת על עצמה כאשר אנשים מביטים על ההיסטוריה, ומניחים שמגמות ההווה פשוט יימשכו ויימשכו. אולם למעשה, כפי שכתב שלום חנוך, "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". דווקא כשנראה שמגמה הסטורית מגיעה לשיא ואין מה שיכול לערער אותה, מסתבר שהיא למעשה עומדת לפני סופה.
כבר עכשיו נוצרים הסדקים בתוך ההתעצמות החרדית בישראל. כבר עכשיו נשמעים מתוכה עצמה קולות עצמאיים. בינתיים הם שקטים, אבל אין לי ספק שהם ילכו ויגדלו, פשוט משום שאי אפשר לדכא ציבור לאורך זמן. המרכז המתון, שהרים את ראשו בהפגנות למען צדק חברתי, שוב לא יסכים להיאלם דום אל מול קיצוניות דתית.
זה לא יקרה מיד, אבל אולי זה יזדרז לבוא אם נעזור לזה להזדרז, וכשהגטאות החרדיים ייפרצו ויקרסו, יהיה על החברה החופשית סביבם לקלוט את זרם הפליטים ולשקם אותם כאזרחים חדשים בתוך הישראליות. כאשר זה יקרה, עלינו להיות מוכנים.