שבועת החונך- הצעה לניסוח בסיס לגאווה ויושרה פרופרסיונלית.

שבועת היפוקרטס תפסה לא רע לאורך יותר מאלפיים השנה האחרונות.
היו לה כמה וורסיות, מסתבר. חלק המתכנים שבה, כמו הפנייה לאלים, או ההבטחה לממן את המורים שלך ובני משפחתם, הפכו למעט פחות רלוונטיים.
אבל העיקר נשאר: להציל חיים, להמנע מלהזיק. לסייע לכל אדם חולה, בכל מקום וזמן. לשמור על כבודו וסודותיו. לנהוג במקצועיות ומוסריות.
זו אינה התחייבות משפטית, אבל יש לה כח רב. אולי דווקא משום שהיא אינה משפטית. היא מסדרת את העולם הרוחני והאתי של העוסקים באחד המקומות הקדושים ביותר, מן הבחינה החילונית של "קדושים"- הצלת ושימור החיים.
היא אומרת כך: כשאתה עוסק בהצלת חיים, זה מה שנדרש ממך. זה קודם כל ייעוד והתמסרות. להיות רופא פירושו לעדכן את הזהות האישית העמוקה ביותר שלך. לא פחות.
יש עוד כמה מקצועות טוטאליים כאלה. את כולם מאפיין עיקרון יסודי אחד: הם ממוקדים במטרה שאינה טובתך שלך (במובן הפשוט והצר של "טובתך שלך"). לא מצטרפים אליהם בשביל כסף. הם מאופיינים בהקרבה אישית.
כך כל מקצועות ההצלה (כבאים, שוטרים), ובמובן אחר גם חיילים. ואני לא מתכוון להעליב- כמעט בכל מקצוע שאינו מושחת לחלוטין ניתן למצוא איזה קצה של טוטאליות.
וכן. בהחלט גם אצל מי שמתעסק בנפשות של ילדים.
אני בכוונה לא כתבתי בכותרת "שבועת המורה" משום שהמקצוע הזה, הדורש עמידה מול קבוצות של ילדים, מערבב בתוכו כמה תחומים, ובכוונה אין כוונתי כאן לתחום של הוראת מיומנויות (כמו עברית או חשבון). כוונתי לתחום המכונה "חינוך", ומכאן שהעוסק בו נקרא "מחנך" או "חונך".
בעולם החינוך אפשר לראות בקלות, במבט אחד אל תוך העיניים, בשתי דקות של שיחה, מיהם החונכים הרואים את מקצועם כייעוד טוטאלי, כחלק ממבנה האישיות שלהם, ומיהם אלו שאינם.
הנה הצעה אחת אפשרית ל"שבועת החונך". מוזמנים לחוות דעה:

אשתדל בכל מאודי לא להזיק לצמיחתו הטבעית של אף אדם. לא לחבל בתחושת המסוגלות שלו, לא להצר את סקרנותו, לא לשפוט אותו.

לא אשלול בשרירותיות את זכויותיו של אף אדם. את החופש שלו לנוע, להחזיק ברכושו, להביע את דעתו, לעבוד וללמוד.

אשתדל לעולם, בכל עת, להציע כבוד לכל אדם.

אשתדל לעולם, בכל עת, להציע אמפתיה וחמלה לכל המבקש אותן ממני. בכנות ובאהבה.

אהיה העיניים הרואות את זה שאין רואים.

אהיה הלב המבין את הצורך שנאלם. את התקווה שנכלמה. את הרצון שהושתק.

אתן מלכתחילה אמון בכל אדם בכך שהוא רוצה בטוב, ובפרט בטובתו שלו.

אנהג בכל אדם באמת, כנות ויושר.

אשמור על כל מידע אישי ופרטי של החניך בסוד, לא אלך רכיל ולא אחשוף אותו ללא הסכמתו אלא במקרה של סיכון גדול.

אסייע כמיטב יכולתי לכל חניך לצמוח בדרכו.

אלווה את החניך במפגש עם יופיו וכיעורו של העולם, באופן בטוח אבל אמיתי, במידה המתאימה לכוחותיו ובשלותו.

ולאחר כל אלו, בדיוק ברגע המתאים, אניח לו ללכת.

זו הצעתי. אנסה אותה ונראה.

רק טוב

יוסי