צלחתי בהצלחה את ספרו של ידידי המלומד מאוד מיכה גודמן, המבאר את "מורה הנבוכים" לרמב"ם. תודה רבה למיכה על כך שאפשר לי לדבר חופשי על הרמב"ם מבלי להתאמץ וממש לקרוא את מורה הנבוכים.
הרמב"ם של גודמן מצטייר כרציונליסט, עד כדי כך שיש תחושה שלו חי היום היה חילוני. הוא מתייחס להרבה תכנים בתנ"ך כחלומות או משלים. במלים של היום, הוא בעצם מתייחס אל מרבית סיפורי ספר בראשית כמיתוסים. השיחות על הספר שערכתי עם אנשים דתיים הביאו אותי לגילוי מחודש שקבלת או אי קבלת התנ"ך כאמת היסטורית אינה ניתנת בהכרח לניבוי לפי הכיפה על הראש או כיסוי הראש (או החצאית). אנשים רבים, כשמדברים איתם בשקט בצד, מסכימים איתי שאין זו היסטוריה. שהתיאור של העשבים הצומחים לפני בריאת השמש, או של הנחש המדבר, או של המוני האדם הבונים מגדל שראשו בשמיים עד שאלוהים מתעצבן, אינם ביטוי מדעי לאירועים שהיו בעולם.
חבר אמר לי שבישיבה שבה למד דעתו זו (שאלו אינם תיאורים היסטוריים) לא הייתה דעה יוצאת דופן.
אז הנה, אני פונה אל "המגזר" ושואל: אם כולם מדברים על זה, למה אתם לא מספרים על כך לחילונים? נראה שהחברים הדתיים שלי לא אוהבים להוציא החוצה מחשבות ספק. אגב, לא רק לחילונים אסור לספר. ברוב המקרים אני מגלה שגם לילדים אסור לספר.
יש כאן טענה שאומרת שאסור לקלקל לילדים סיפור טוב. צריך פשוט לספר להם אותו כפי שהוא כתוב. ועל זה הרמב"ם אמר (בציטוט חופשי) ש"דעות קדומות שהתקבעו בילדות לא ניתן לעקור בבגרות". הנה למשל, אנו מנסים בכל מיני דרכים לא לקלקל לבן שלי (עוד מעט בן 7) את הסיפור היפה על פיית השיניים. לצורך כך היה עלינו לבנות מערך הטעיה שלם. רכשנו לו מתנה בזמן שישן ברכב במוצאי שבת, וכך יכולנו לטעון שאין סיכוי שהמתנה מאיתנו משום שבשבת החנויות סגורות, וגם ממילא הוא היה איתנו במשך כל היום ולא ראה שקנינו לו דבר.
אפילו הדפסנו אצל השכנים מכתב רשמי מאת פיית השיניים "פיונה" (פייה מוסמכת מספר 1000009), וגם זה התאים למערך ההטעיה משום שלא היתה לנו מדפסת בבית (עוד הוכחה שזה לא מאיתנו).
חברים שלו מהגן סיפרו שהם קיבלו מתנה גם בנפול השן השניה שלהם, והוא לא קיבל. הוא התריס בפנינו שהנה, זו הוכחה שאין דבר כזה "פיית שיניים". ענינו לו שהפיה לא מגיעה לאסוף כל שן ושן, אלא רק את השיניים הראשונות, ושאם החברים שלו קיבלו מתנות לשן השניה אלו בוודאי מתנות מן ההורים שלהם, שהתחזו לפיית השיניים.
בננו, עודד, מאד רוצה להאמין בפיית השיניים, אבל הוא מאד מתקשה לקבל את הסיפור שלנו כאמיתי. הוא שב וטוען שהוא רוצה שנאמר לו את האמת. ברור שהוא כבר יודע שזה בלוף, אבל רוצה למשוך אותו עוד קצת.
האמת, גם אנחנו רוצים. זה מן סוד קטן וחמוד שלנו.
ובכל זאת, זה שזה חמוד לא עושה את זה לאמיתי.
ובבניין ציון ננוחם
