הבלוג של יוסי המורה

הבלוג של יוסי המורה

יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

הדרך העקומה להכשיר ולפתות מורים טובים

שלושה סיפורים, על שלושה חברים שלי. לשלושתם דבר מה משותף, או אולי יותר מאחד, אתם תשפטו:
שלושתם נכנסו למערכת החינוך לפני שנים, במהלך לימודי התואר השני שלהם. הם עשו זאת בימים בהם עדיין היה אפשר להיכנס למערכת ללא תעודת הוראה, על מנת להשלים אותה מאוחר יותר. שלושתם נכנסו ללמד בתנאי שכר ירודים, לעתים אפילו משפילים, אבל מתוך אידיאולוגיה מובהקת.

הראשון, בעל רקע מעשי בטיפול בילדים מן החינוך המיוחד, התקדם משנה לשנה: הוא ריכז את הסטודנטים ששובצו למרכז הלמידה (אחד מהם היה אני, במקרה), אחר כך הפך למורה בביה"ס, ומרכז מרכז הלמידה. היום, כמה שנים אחר כך, הוא מנהל את בית הספר.
השני, איש חוגי הסיירות, מדריך מעולה ואיש שטח מנוסה, היה למורה לשל"ח, התמודד עם התלמידים במאמץ גדול, אבל כפי הנראה פיצח את הקוד ולמד איך לגשת אליהם. היום הוא עדיין שם, בתפקיד רכז שכבה.
השלישי רכז נערץ בחוגי הסיירות, הלך ללמד כימיה בבית הספר הניסויי. היום הוא סגן מנהל בית הספר.
שלושתם אנשים שאני מעריך מאד. אנשים בעלי יכולת גבוהה וניסיון חינוכי רלוונטי, המוכיחים את הצלחתם ללא עוררין.
לשלושתם יש מכנה משותף נוסף- לשלושתם אמרה מערכת החינוך אחרי מספר שנים שאם לא יואילו ללכת ולהשיג לעצמם תעודת הוראה, אזי הם יכולים לשכוח מקידום, או אפילו יציבות תעסוקתית. חלקם היו צפויים לפיטורים לקראת כל קיץ, על מנת להיות מועסקים מחדש בתחילת שנת הלימודים הבאה.

זה כל כך מרגיז ומקומם, ופשוט משבש את גיוס המורים הטובים למערכת. דמיינו לעצמכם מפעל הי-טק גדול, דוגמת אינטל או HP, או דומיהם, המחפש עובד חדש שיניב תפוקה גדולה. דמיינו לכם מפעל שואף רווח שכזה, המוצא לבסוף אדם מוכשר בעל ניסיון רלוונטי ואף תעודות המעידות על השכלה (למשל תעודת מהנדס בתחום קרוב לתחום בו הוא צפוי לעבוד) ושוכר אותו לעבודה. עכשיו, דמיינו לכם את העובד החדש נכנס לעבודה, מתמודד עם אתגרים, ומוכיח הצלחה לאורך שנתיים או שלוש. כל מפעל חפץ חיים היה דואג לפתות אדם כזה להמשיך בעבודתו, כמובן.
אבל אם מפעלים אלה היו מאמצים את גישת משרד החינוך, הרי שאחרי שאותו עובד היה מוכיח הצלחה לאורך זמן, הוא היה נקרא אל המנהל שהיה מוכיח אותו בערך בזו הלשון:
"נכון, אתה עובד, אתה מצליח. נכון גם שאתה מהנדס. אבל, סליחה, תעודת טכנאי יש לך?".

זו פשוט הדרך של המערכת להרחיק ממנה אנשים טובים, או אולי להרגיל אותם לסוג היחס שהם עתידים להמשיך ולקבל בתוך המערכת.
רבים מחברי, בוגרי אוניברסיטאות, עשו תעודת הוראה באחד המסלולים הרגילים. כששאלתי אותם איך היה להם בלימודי התעודה התגובות היו:
"סיוט" במקרה הרע, או "ניג'וס ירוד" במקרה הפחות רע. תיאור נפוץ היה: "ישבתי בשיעורים כי היתה חובת נוכחות, קראתי בינתיים דברים אחרים, כתבתי את העבודות מויקיפדיה, והוצאתי 90".
הדעת מתקוממת על כך שהדבר הטפשי הזה, תעודה ההוראה, היא סף הכניסה למערכת. והרי זה לא באמת סף כניסה. אין אדם שאני מכיר שנכשל בלימודי תעודת ההוראה. זה פשוט ניגו'ס, זובור. עוד דרך לעצבן אנשים טובים ולמנוע מהם להיות מורים.
למעשה, בעקבות וועדת אריאב, המצב היום עוד גרוע יותר. אבל על זה- בפוסט אחר.

ומה הפיתרון? לתת למנהל בית הספר לבחור את האנשים הטובים ביותר שיוכל למצוא, כמו שכל מנהל סביר בעולם החיצון בוחר: על סמך מכלול ההכשרה, הניסיון, והקבלות שיש להם להציג. כל מנהל סביר השואף להראות הישגים יחפש אנשים טובים, בעלי ניסיון רלוונטי. אנשים טובים אלה, כפי שלמשל קורה פעמים רבות בעולם התוכנה, באים לעתים ללא כל השכלה משום שבמקום ללמוד תיאוריות באוניברסיטה הם היו עסוקים בלעשות המון כסף ולצבור ניסיון רלוונטי. יש לי גם כמה חברים כאלה.
מנהל רציונלי, הפוגש אדם כזה ומזהה את יכולותיו, יעשה מאמץ על מנת לפתות אותו להצטרף לשורותיו, על ידי הצעת תנאים טובים למשל.
לא נראה לי שאני צריך להשלים את המשוואה על מנת להמחיש את המצב במערכת החינוך.

ואם תעודת ההוראה היתה אמנם חיונית לעוסקים בחינוך, ניחא. לפחות לשלושת החברים שלי ברור שהיא היתה מיותרת לחלוטין: שלושתם לא נמצאים במצב ה"קלאסי" של הוראה בכיתה בבית הספר רגיל, ועל כן הניסיון שלהם חשוב הרבה יותר מן התעודה.
אבל על זה אולי אמצא זמן לכתוב בפעם אחרת, ובבניין ציון ננוחם.